יש ניחוח אלגנטי במיוחד לסרטו של אטום אגואין "כשהאמת משקרת" where truth lies שקשה מאד להישאר אדיש אליה. כבר זמן רב שלא ראיתי סרט מלא חן וקלאסה מכמה סיבות שכולן טובות לקולנוע. זה מאז סודות LA שלא נראה סרט אינטיליגנטי כל כך, מלא חן הבנה ואהבה עמוקה למסורת הקולנועית ולעיסוק הרפלקסיבי שלה בנושא הסקסי ביותר שלה, הכוכבות, השפעותיה ההרסניות והדורסניות והכוח המאגי שהיא מעניקה לאנשים רגילים לחלוטין.
"כשהאמת משקרת" הוא סרט שיכול לעשות רק במאי עם חזון קולנועי ברור והבנה עמוקה בתרבות הקולנועית הקלאסית. עלילת הסרט הממוקמת חליפות בין שנות החמישים והשבעים, מאתגרת את הבמאי ליצירת סביבה ויזואלית מדוייקת. התוצאה מענגת ויוצרת את אחת הסביבות הקולנועיות היפות והמדהימות של השנים האחרונות. כל פריים ופריים בסרט הזה צועק אהבה לתקופת הזוהר של הוליווד, ונדמה לי שמראה הרטרו של שנות השבעים שמאיים לשטוף אותנו השנה ימצא בסרט הזה את מילון האבן שושן שלו. הבגדים, התפאורה והמון מחוות תמימות של התקופה, הן בשפת הגוף והאווירה היחודית לשנות השבעים מוצאות את דרכן בצורה מדוויקת את תוך הסרט ומה שיפה מכך אף לתוך העלילה עצמה.
יש איזו נטייה לא ברורה לבקר את יוצר הסרט על התפתלות עלילת המתח בצורה מורכבת מדי, אני חולק על כך. אפקט ה"מגאפין" [=מונח היצ'קוקי לכך שלא משנה מהו הטריגר לעלילת המתח אלא האווירה] גם בסרט הזה הוא לא מאד חשוב. הדיון בערכי הכוכבות, בשיאה, בירידה מגדולה ובכוח השיקרי שהיא נותנת בידי אנשים הוא אולי הנושא המרתק ביותר מכל ואגויאן מטפל בו בצורה שמראה כי ככל הנראה יש לו מילה או שתיים לומר בעניין.
המשחק בסרט עולה על משובח, חובבי קולין פירת וקווין בייקון יהנו בכל מקרה, ואליסון לוהמן שסומנה כהבטחה היא סוג של ג'ניפר ג'יסון לי ותדבר אל מי שאוהבים את זו האחרונה.
איכויותיו של פירת שמשתלב יותר ויותר בתעשיית הקולנוע האמריקאית עוד יובילו להשגים גדולים ויפים, זהו ללא ספק הראשון המרשים במיוחד שבהם. על בייקון כל מה שנותר לומר הוא שהשחצנות הקלילה המשוייכת למראה הפיזי שלו לא נפגמה ובגדול יש צורך דחוף בהקמת ועדת חקירה על איך נראים צעירים כל כך גם בגיל 47. יש לבייקון איכויות מרושעות הבאות לידי ביטוי גם כאן. הכימיה בין כל השחקנים הראשיים לוקחת את הסרט לדיאלוג פנימי יפה ומורכב במיוחד.
הסרט הלא קצר הזה, משכר מרגע הצפייה הראשון בו ואי אפשר שלא להתפעל מהמורכבות הויזואלית שלו שהיא נדירה ומזכירה שקולנוע טוב תמיד יודע לרתום אווירה ולא רק להתייחס אליה כתפאורה.
גם בפרמטרים אחרים סרטו של אגואין משובח. בתקציב סביר יחסית לז'אנר ולשמות שהוא כולל בתוכו הוא הצליח לייצר את הסרט עשיר המראה המרשים ביותר שיצא מהוליווד במשך עשור לפחות. ומה שיש לו לומר על הטבע האנושי מתגלה כמעניין ורגיש במיוחד.
"כשהאמת משקרת" הוא סרט שיכול לעשות רק במאי עם חזון קולנועי ברור והבנה עמוקה בתרבות הקולנועית הקלאסית. עלילת הסרט הממוקמת חליפות בין שנות החמישים והשבעים, מאתגרת את הבמאי ליצירת סביבה ויזואלית מדוייקת. התוצאה מענגת ויוצרת את אחת הסביבות הקולנועיות היפות והמדהימות של השנים האחרונות. כל פריים ופריים בסרט הזה צועק אהבה לתקופת הזוהר של הוליווד, ונדמה לי שמראה הרטרו של שנות השבעים שמאיים לשטוף אותנו השנה ימצא בסרט הזה את מילון האבן שושן שלו. הבגדים, התפאורה והמון מחוות תמימות של התקופה, הן בשפת הגוף והאווירה היחודית לשנות השבעים מוצאות את דרכן בצורה מדוויקת את תוך הסרט ומה שיפה מכך אף לתוך העלילה עצמה.
יש איזו נטייה לא ברורה לבקר את יוצר הסרט על התפתלות עלילת המתח בצורה מורכבת מדי, אני חולק על כך. אפקט ה"מגאפין" [=מונח היצ'קוקי לכך שלא משנה מהו הטריגר לעלילת המתח אלא האווירה] גם בסרט הזה הוא לא מאד חשוב. הדיון בערכי הכוכבות, בשיאה, בירידה מגדולה ובכוח השיקרי שהיא נותנת בידי אנשים הוא אולי הנושא המרתק ביותר מכל ואגויאן מטפל בו בצורה שמראה כי ככל הנראה יש לו מילה או שתיים לומר בעניין.
המשחק בסרט עולה על משובח, חובבי קולין פירת וקווין בייקון יהנו בכל מקרה, ואליסון לוהמן שסומנה כהבטחה היא סוג של ג'ניפר ג'יסון לי ותדבר אל מי שאוהבים את זו האחרונה.
איכויותיו של פירת שמשתלב יותר ויותר בתעשיית הקולנוע האמריקאית עוד יובילו להשגים גדולים ויפים, זהו ללא ספק הראשון המרשים במיוחד שבהם. על בייקון כל מה שנותר לומר הוא שהשחצנות הקלילה המשוייכת למראה הפיזי שלו לא נפגמה ובגדול יש צורך דחוף בהקמת ועדת חקירה על איך נראים צעירים כל כך גם בגיל 47. יש לבייקון איכויות מרושעות הבאות לידי ביטוי גם כאן. הכימיה בין כל השחקנים הראשיים לוקחת את הסרט לדיאלוג פנימי יפה ומורכב במיוחד.
הסרט הלא קצר הזה, משכר מרגע הצפייה הראשון בו ואי אפשר שלא להתפעל מהמורכבות הויזואלית שלו שהיא נדירה ומזכירה שקולנוע טוב תמיד יודע לרתום אווירה ולא רק להתייחס אליה כתפאורה.
גם בפרמטרים אחרים סרטו של אגואין משובח. בתקציב סביר יחסית לז'אנר ולשמות שהוא כולל בתוכו הוא הצליח לייצר את הסרט עשיר המראה המרשים ביותר שיצא מהוליווד במשך עשור לפחות. ומה שיש לו לומר על הטבע האנושי מתגלה כמעניין ורגיש במיוחד.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
